כץ משלוחים בינערוני בע"מ נ' תבונה מרכזים רפואיים בע"מ ואח'

החלטה

התובע הגישה כנגד הנתבעים בלשכת ההוצאה לפועל בהרצליה תביעה לסכום קצוב על סך 6,032. על פי הנטען בכתב התביעה הנתבעת 1 הינה חברה בבעלות ובשליטת הנתבע 2. הנתבעת התקשרה בהסכם להזמנת משלוחים עם התובעת והנתבע ערב לפרעון הסכומים שיגיעו מהנתבעת לתובעת. משדרישה לתשלום החוב שהצטבר לא שולמה על ידי הנתבעים, הוגשה התביעה.

הנתבעים הגישו בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות. הבקשה נתמכה בתצהיר של הנתבע 2 וכל שנטען בו הוא כי המצהיר הקים וניהל את הנתבעת והחל מיום 1.6.08 הפסיק כל פעילות עסקית בה. הוא לא הזמין שליחות מהתובעת מיום הפסקת הפעילות בחברה, ומעולם לא הגיע לידיו מכתב התראה על חוב. הפעם הראשונה שנתקל בחשבוניות ובהתראות היה מועד קבלת כתב התביעה. הבקשה עצמה (לא התצהיר) היתה קצת יותר מפורטת ובה נטען גם כי הנתבעים לא ידעו כיצד להתנהג במועד קבלת התביעה מאחר ולא היו מיוצגים ולקח להם זמן למצוא עו"ד, והם פנו לבא כוחם לאחר המועד הקבוע בתקנות.

אתחיל דווקא עם נימוקי ההתנגדות: טענת ההגנה היחידה של הנתבעים היא כי לא הזמינו שירותי משלוחים מהתובעת מיום 1.6.08. אף שהטענה נראית רזה ושדופה למדי, הרי שמצאתי כי טענה זו לא נסתרה במהלך החקירה הנגדית. אדרבא, במקרים בהם התצהיר חסר פרט כזה או אחר עשויה החקירה הנגדית להשלים את החסר עד שבפני בית המשפט גרסה המאפשר לבחון האם לנתבעים טענת הגנה המצדיקה רשות להתגונן.

מצאתי כי לנתבעים טענת הגנה אפשרית, שלא נתערערה. החשבוניות עליהם נסמכת התביעה הן מיום 30.6.08 ואילך. הנתבעים טוענים, וחזרו על כך בעדות, כי מכרו את החברה ביום 1.6.08 וכי הודיעו על כך לכל הספקים ועל כך שחברה אחרת רכשה את פעילות החברה הנתבעת, ואותה חברה אף מודה בחוב. אף שקיים הסכם חתום על ידי הנתבעים, הרי שזכותם להביא ראיות כי הסכם זה פג. אני סבור כי יש לאפשר לנתבעים את יומם בבית המשפט על מנת להוכיח טענותיהם. בכל מקרה ערבותו של הנתבע 2 מוגבלת עד 5,000 ₪, על פי האמור בהסכם עליו הוא חתום.

באשר לבקשה להארכת מועד: האזהרה לנתבעת 1 נמסרה ביום 18.4.10 והיה עליה להגיש התנגדות עד יום 18.5.10; ואילו לנתבע 2 נמסרה אזהרה ביום 21.4.10 והיה עליו להתנגד עד יום 21.5.10. ההתנגדויות הוגשו ביום 6.9.10, קרי איחור של כמעט 4 חודשים. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מסמיכה  את בית המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק "מטעמים מיוחדים שירשמו". כאשר הטעם המיוחד הוגדר בפסיקה ככזה שאינו בשליטת בעל הדין. עקרון זה עבר תהליך של שחיקה וכיום בית המשפט נוהג לאזן בין נימוקי המחדל מחד לגודל הפגיעה בצד שכנגד מאידך. גישת בית המשפט היא כי טעות של בעל דין שגרמה לאיחור ואפילו רשלנותו אינה מונעת בהכרח את הארכת המועד, ובלבד שבעל הדין נימק והבהיר בתצהירו כיצד קרתה התקלה ולא הסתפק בבקשה סתמית (ראו:י. זוסמן סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 890; בש"א 8967/00 מדינת ישראל נ' לאה ויסמן ואח', פ"ד נה(2)397; ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט, פ"ד נה(2)904; ע"א 8547/96 אברהם אלימלך נ' מנהל מס שבח מקרקעין, לא פורסם; בש"א 3112/99 חיים קהתי נ' יורשי המנוח אחמד זוהיר)

אין בתצהירו של הנתבע 2 דבר וחצי דבר עם מסירת כתב התביעה, למעט הטענה כי לא קיבל את התראה על החוב . בבקשה נטען כי לקח לנתבעים זמן למצוא עו"ד. לא התרשמתי כי הנתבע אינו יודע כיצד להתנהג כאשר הוא מקבל כתב תביעה, שכן הא ראיה כי פנו לעו"ד שיטפל בהם, ומה שעשו אז יכולים היו לעשות במועד, ומה גם שבבקשה עצמה טוענים הנתבעים כי קיבלו את התביעה. לפיכך, לא הוכח קיומו של טעם חיצוני שאינו בשליטת הנתבעים. לאור כל זאת ובאיזון הראוי יוארך המועד להגשת התנגדות בכפוף לכך שהנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות בסך 1500 ₪ בתוך 30 יום מהיום. ככל שתומצא אסמכתא על תשלום ההוצאות ייקבע התיק להמשך.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח טבת תשע"א, 04 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: